המלאך גבריאל פונה אל דניאל בדברי הרגעה, ומבשר לו כי תפילותיו התקבלו לפני ה' כבר מן הרגע הראשון, וכי הגילוי השמימי נועד לענות על בקשותיו [ביאור שטיינזלץ].
המלאך פותח בקריאה אַל תִּירָא. הפרשנים מציעים מניעים שונים לפחדו של דניאל. יש המסבירים כי המלאך פשוט מרגיע אותו שלא בא לעשות עמו רעה [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת תולה את הפחד בחששו של דניאל שמא אינו מוכן מבחינה רוחנית לקבלת הנבואה, חוסר מוכנות שגרם לו לחוות חולשה פיזית [יוסף אבן יחיא].
המלאך מציין את המסירות של דניאל מן היום הראשון אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת. כוונה זו מוסברת כהתעוררות הלב להבנת יראת ה' [מצודת דוד] או להשגת הידיעות הנבואיות [יוסף אבן יחיא]. פעולת העינוי המוזכרת כאן אינה צום מלא בהכרח, אלא הימנעות מאכילת לחם חמודות, בשר ושתיית יין, מעשה הנחשב גם הוא לעינוי הגוף [מצודת דוד].
בזכות הכנה זו, נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ, כלומר שאלותיו ובקשותיו של דניאל התקבלו מיד [מצודת דוד]. המלאך חותם בהכרזה וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ, ומבהיר כי הגיע בשליחות זו במיוחד בעבור בקשותיו של דניאל [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רובד נוסף למילים אלו מצוי בדברי חז"ל, המבארים כי המלאך עצמו היה מגורש מתוך הפרגוד העליון, והוא זכה להיכנס לתוכו בחזרה רק בזכותו של דניאל [רש"י].