המפגש עם הממד המלאכי מותיר את האדם באפיסת כוחות מוחלטת, פיזית ונפשית, עד כדי תחושת חידלון ואימה. דניאל מתאר את חוסר מסוגלותו לעמוד בסיטואציה ולנהל שיח. המילה וְהֵיךְ מפורשת על ידי הפרשנים במשמעות של המילה "ואיך" [אבן עזרא, מצודת ציון].
כאשר דניאל שואל כיצד יוכל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהוא מתייחס לעצמו כאל ה"עבד", ואל המלאך הניצב מולו כאל "אדוני". כלומר, דניאל תמה כיצד יכול עבד בשר ודם לדבר עם אדון רוחני [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שונה מציעה שדניאל מבחין כאן בין שתי מדרגות של התגלות. לפי פירוש זה, דניאל פונה אל המלאך הנוכחי שנגלה אליו במראה פחותה, ומבקש שהוא זה שידבר עמו, ולא המלאך מהמראה הגדולה והקודמת. הוא חושש ששיחה נוספת עם המראה העוצמתי יותר תגרום למותו, בדומה לבקשת עם ישראל ממשה בהר סיני שידבר הוא עמם ולא ה׳, פן ימותו [יוסף אבן יחיא].
בהמשך, דניאל מתאר את מצבו העגום: וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹחַ וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי. למרות שכעת המלאך מופיע מולו בדמות אדם, החרדה העמוקה מההתגלות הראשונית עדיין אוחזת בו ומרוקנת אותו מכל כוח גופני. הקביעה שלא נשארה בו נשמה מתפרשת כהגזמה שנועדה להמחיש את גודל החרדה והחולשה, שהרי באותו רגע ממש דניאל עומד ומדבר [מצודת דוד]. לחלופין, הדברים מבטאים את החשש האמיתי שלו שאם ההתגלות תימשך באותה עוצמה, נשמתו אכן תיפרד מגופו [יוסף אבן יחיא].