החוויה הנבואית מביאה את האדם לקצה גבול היכולת הגופנית וההכרתית. תיאורו של דניאל, וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו, מוסבר כקליטת ההשפעה הרוחנית שהקרין האיש שנגלה אליו [יוסף אבן יחיא]. מיד לאחר מכן מעיד דניאל על עצמו: וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם. הסיבה לתרדמה זו מתבארת בכמה אופנים. גישה אחת תולה זאת בפחד עצום שנפל עליו [רש"י, מצודת דוד], ואילו גישה אחרת מסבירה זאת כתוצאה של עייפות קיצונית [יוסף אבן יחיא]. מנגד, יש המפרשים כי עצם שמיעת הקול היא שהעמיקה את חולשתו הגופנית של דניאל, עד ששקע אל "תרדמת נבואה" ייחודית [מלבי"ם]. כך או כך, מצב זה מוגדר כחוסר הכרה מוחלט [ביאור שטיינזלץ], שבו דניאל מוטל עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה, כלומר שוכב שרוע כשפניו מופנות וצמודות לקרקע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
דניאל, פרק י׳, פסוק ט׳
וָאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.