השנה השלישית למלכות כורש מלך פרס הייתה תקופה מורכבת עבור העם. לאחר שניתנה הרשות לבנות את בית המקדש והבנייה הופסקה בעקבות שטנת צרי יהודה, שרר אבל כבד. כמענה לסערת הרוחות, יורדת התגלות נבואית שנועדה להשקיט את הנפש ולהבהיר את העתיד [מלבי"ם]. התגלות זו מתייחדת בבהירותה; היא אינה מועברת ברמזים ובחידות, אלא כנבואה ברורה ואמיתית [מצודת דוד].
למרות הבהירות שבה נמסרה, תוכן הנבואה עצמו אינו מפורש בכתוב. הפרשנים מסבירים כי ייתכן שהנביא צווה להעלים ולהסתיר את הדברים [אבן עזרא, מצודת דוד], וזאת בשל עומקם העצום של המושגים שה' חפץ להסתיר מידיעת בני האדם [יוסף אבן יחיא].
הביטוי וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל זוכה למספר כיווני פירוש. גישה אחת רואה בכך התייחסות לממד הזמן, כלומר אירועים שיתרחשו לאורך זמן רב [רש"י], או פירוט של אירועי העתיד הרחוק לעומת אמת ההווה [מלבי"ם]. גישה אחרת מפרשת זאת כהתקיימות המדויקת של החזון על שלל פרטיו הרבים [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה וְצָבָא כפשוטה, חיל רב [מצודת ציון], ומסבירים שנגלה לנביא המון רב של מלאכי מעלה [מצודת דוד]. פירוש נוסף קושר זאת לגדולת צבא ישראל לעתיד לבוא, בתקופת המלכות החמישית [יוסף אבן יחיא]. מבחינה לשונית, יש שהסבירו את המילה וְצָבָא כלשון רצון או כקצבת חיי אנוש, ויש שקראו את הפסוק כך שדבר הנבואה וצבא גדול הם אלו שנגלו יחד לדניאל [אבן עזרא].
סיום הפסוק, וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה, מדגיש את ההבנה שהוענקה לנביא. ההתגלות באה במטרה להסביר לו את הדברים בקלות [מצודת דוד], ולבאר לו כעת את כל המראות הקודמים שראה והדברים ששמע [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, המילים וּבִין ו-וּבִינָה מפורשות כפעלים של ציווי והדרכה להבנה [רש"י, אבן עזרא], או כתיאור עובדתי שלפיו הנביא אכן הבין את הדבר וקיבל הסבר מלא בתוך המראה עצמו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המציינים כי למרות השפע הנבואי, עומק ההשגה היה כה רב, עד שחלקים מהחזון נותרו נשגבים מהבנה אנושית מלאה [יוסף אבן יחיא].