המפגש בין האדם לבין המלאך מציף את הפער העצום שבין העולם הגשמי לספירות העליונות. בדומה לחוויית יעקב אבינו בחלום הסולם, שבה נחשף לשרשרת הקיום וההשגחה, כך גם כאן, לאחר ההתגלות השמימית, חווה הנביא מגע ישיר ודיבור ממקור עליון [יוסף אבן יחיא].
המלאך פונה אל דניאל בתואר אִישׁ חֲמֻדוֹת. המפרשים נותנים דגשים שונים למשמעותו של תואר זה: יש המפרשים זאת כתיאור לאדם טהור [רש"י], בעוד אחרים רואים בכך ביטוי לאדם שניחן במעלות מידותיות נעלות [מצודת דוד], או כינוי לאדם נבחר ורצוי [ביאור שטיינזלץ].
לאחר פנייה זו, המלאך מורה לו: וַעֲמֹד עַל עָמְדֶךָ. משמעות הציווי היא שעליו לעמוד ממש על רגליו [רש"י], לשוב ולהזדקף כפי שעמד קודם לכן [מצודת דוד], ולהישאר במקומו בהקשבה מלאה לדברי המלאך [ביאור שטיינזלץ]. המלאך מנמק את דרישתו במילים שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ, כלומר, הוא נשלח אליו ישירות מאת ה' [רש"י].
תגובתו הפיזית של דניאל למשמע הדברים מבוטאת במילים עָמַדְתִּי מַרְעִיד. דניאל אכן מצליח לאסוף את כוחותיו ולהתייצב על רגליו כפי שצווה, אך גופו אוחז רעד ורתת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רעידה זו נובעת מהאימה הגדולה שבנוכחות המלאך [ביאור שטיינזלץ], שכן כוחו האנושי והמוגבל של הנביא אינו מסוגל לשאת ולהכיל את עוצמת ההתגלות ואת עצם מראהו של השליח הרוחני [יוסף אבן יחיא].