יצא לכם פעם לחכות למשהו ממש חשוב, ולהרגיש שהזמן פשוט לא זז? דמיינו לעצמכם שמחכים למשהו לא רק כמה שעות או ימים, אלא המון המון שנים. המלאך מגלה לדניאל סוד גדול על הזמן שבו עם ישראל מחכה לגאולה ולבואו של המשיח.
כדי לדעת מתי מתחילה הספירה הארוכה הזו, המלאך נותן לדניאל נקודת התחלה עצובה שנקראת וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד. הכוונה היא לאותו רגע שבו הפסיקו להקריב בבית המקדש את קורבן התמיד, שהיה קורבן מיוחד שהקריבו בכל יום ויום. הסיבה שהפסיקו את הקורבן הייתה כדי לפנות מקום וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם. המילים האלו מתארות מצב שבו הכניסו למקום הקדוש שלנו עבודה זרה. זהו בעצם פסל עשוי אבן, שקט ודומם, שאין בו שום דעת או חוכמה אמתית.
לאחר מכן, המלאך אומר לדניאל מספר: יָמִים אֶלֶף מָאתַיִם וְתִשְׁעִים. למרות שכתוב כאן "ימים", הכוונה האמתית היא לשנים ארוכות מאוד של גלות. המלאך בעצם מסביר שמיום ביטול קורבן התמיד בבית המקדש, עם ישראל יעבור תקופה ארוכה של ציפייה והמתנה, עד שבסופה יגיע סוף סוף הגואל.