תארו לעצמכם שאתם עומדים לצאת למשימה חשובה וגדולה במיוחד, אבל ממש רגע לפני שמתחילים, חלק מהקבוצה מקבל אישור לחזור הביתה. מה עושים עכשיו? איך מארגנים מחדש את מי שנשאר? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל רגע לפני יציאה למלחמה. אחרי שכל האנשים שקיבלו פטור חזרו לביתם, החיילים שנשארו היו צריכים להתארגן מחדש. למרות שה׳ שומר על עם ישראל ומבטיח לעזור להם, התורה מלמדת אותנו שצריך להתכונן למלחמה בצורה טבעית ורגילה לחלוטין. ה׳ בדרך כלל עושה את הניסים שלו בתוך הטבע, ולכן העם חייב לעשות את ההשתדלות שלו ולהקים צבא מסודר.
כדי שהצבא יפעל כמו שצריך, המילה וּפָקְדוּ מסבירה שמינו מפקדים חדשים לחיילים. המינוי הזה קרה דווקא עכשיו, אחרי שכל מי שפחד כבר חזר הביתה, כדי שהפחד לא ידביק את החיילים הגיבורים שנשארו להילחם. המפקדים החדשים האלו, שנקראים שָׂרֵי צְבָאוֹת, קיבלו תפקיד לא פשוט בכלל. הם לא רק הובילו את הלחימה, אלא היו צריכים לשמור על משמעת חזקה ולדאוג שאף אחד לא יברח. הם הציבו שומרים חזקים גם מקדימה וגם מאחור, וזה מה שאומרות המילים בְּרֹאשׁ הָעָם.
אם חייל היה מנסה פתאום לעזוב את השורות ולברוח אחורה, השומרים היו עוצרים אותו מיד ובצורה תקיפה מאוד. למה הם היו כל כך נוקשים? כי פחד הוא דבר שמידבק. ברגע שחייל אחד מתחיל לברוח, חיילים אחרים רואים אותו, נבהלים גם הם, והשורות נשברות. ככה בדיוק מתחילים להפסיד בקרב, ולכן היה חשוב כל כך לשמור על הסדר והאומץ של כולם. כל הכללים האלו של אנשים שחוזרים הביתה היו נכונים רק למלחמה רגילה, אבל אם זו הייתה מלחמת מצווה שבה חייבים לצאת ולהגן על העם, כולם ללא יוצא מן הכלל היו מצטרפים למאמץ.