דברים, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

יצא לכם פעם לשמוע על מישהו שהואשם במשהו שהוא לא עשה, רק בגלל שהוא לא הצליח להתנגד? תארו לעצמכם מצב שבו נערה הולכת לבדה בשדה, ולפתע אדם רע תוקף אותה ופוגע בה בכוח, בניגוד לרצונה. אולי יהיו אנשים שיחשבו שהיא קצת אשמה, וישאלו למה היא יצאה לשדה לבד. אבל התורה עוצרת את המחשבה הזו מיד וקובעת וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת. התורה מלמדת אותנו שהיא פטורה לגמרי מכל אשמה. המילים לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר מדגישות שאסור להעניש אותה אפילו קצת או לחפש בה אשמה, כי היא כבר חוותה פגיעה קשה ולא יכלה לעצור את התוקף, ואין להוסיף על הצער שלה. כדי להסביר עד כמה הפגיעה הזו חמורה, התורה משווה אותה למקרה קשה אחר וכותבת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. בדיוק כפי שאדם שמותקף על ידי רוצח נאבק על חייו והוא קורבן חף מפשע, כך גם הנערה הזו. מההשוואה הזו אנחנו לומדים כלל חשוב מאוד על עזרה לאחרים. כשם שאם נראה אדם שרודף אחרי חברו כדי לפגוע בו, חובה עלינו לעשות הכול כדי להציל את המותקף, כך בדיוק עלינו להציל כל אדם שמותקף. בנוסף, אנחנו לומדים שאם מישהו מאיים עלינו ומכריח אותנו לפגוע באדם אחר פגיעה נוראה, עלינו לסרב בכל תוקף. אבל מי שנפגע בעצמו, משום שלא הייתה לו שום ברירה, תמיד יישאר נקי מכל חטא ואשמה.