דברים, פרק כ״ב, פסוק כ״ט

תארו לעצמכם מצב שבו אדם פוגע בנערה צעירה ועושה לה מעשה רע בכוח ובניגוד לרצונה. המעשה הזה גורם לה לצער רב ולבושה. איך אפשר בכלל לתקן דבר כזה? התורה מלמדת אותנו שמי שעושה מעשה חמור כל כך, חייב לקחת אחריות מלאה על הפגיעה. המילה וְנָתַן מלמדת אותנו שהפוגע חייב לשלם מיד קנס כספי על הסבל שגרם. התורה מדגישה שהחובה הזו חלה על הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, כלומר רק אדם בוגר שעשה את המעשה חייב בעונש. את הקנס הוא משלם לַאֲבִי הַנַּעֲרָ, ואם מדובר בנערה יתומה, הכסף עובר ישירות לידיה. הסכום שעליו לתת הוא חֲמִשִּׁים כָּסֶף, שזה היה סכום קבוע וגדול באותם ימים, ובנוסף לכך עליו לשלם לה גם על הבושה והצער שגרם לה. אבל כסף לבדו לא מתקן את הפגיעה. לכן התורה קובעת: וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה. בגלל שהוא חשב רק על עצמו ופגע בה, התורה מכריחה אותו להתחתן איתה ולדאוג לה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניו. כמובן, הנישואין האלה יקרו אך ורק אם הנערה מסכימה לכך ורוצה בזה. כדי להגן עליה לתמיד, התורה קובעת שלֹא־יוּכַל שַׁלְּחָהּ כׇּל־יָמָיו. האיש מאבד את הזכות לגרש אותה נגד רצונה. הוא חייב לדאוג לה כל חייו, ולעולם לא יוכל לברוח מהאחריות על המעשה שעשה.