כאשר אדם כופה את עצמו על נערה פנויה, התורה מטילה עליו מערכת ענישה מורכבת שנועדה להתמודד עם הנזק הממוני והחברתי שגרם. מאחר שנהג בה מנהג אישות ולקח ממנה את בתוליה בכוח, הוא נדרש לשלם את סכום המוהר המקובל, לשאת אותה לאישה, ומאבד לנצח את זכותו לגרשה.
וְנָתַן: החיוב לשלם חל מיד עם מעשה האונס. בשונה ממפותה, שבה הפוגע משלם קנס רק אם אינו נושא את הנערה לאישה, באונס החיוב הממוני עומד בפני עצמו גם אם השניים נישאים. הסיבה לכך היא שהאונס כרוך בסבל ובעינוי שהנישואין לבדם אינם יכולים לכפר עליהם, בעוד שבפיתוי שנעשה בהסכמה, הנישואין מתקנים את הפגם [תורה תמימה]. כמו כן, מילת הציווי בעבר מורה על כך שהתשלום הוא חובה מוחלטת וקבועה [הכתב והקבלה].
הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ: מבצע המעשה חייב להיות בוגר, שכן קטן פטור מתשלום זה [תורה תמימה]. התוספת הלשונית מלמדת שהאונס משלם קנס על כל ביאה וביאה בנפרד, אפילו אם מדובר בביאה חלקית או שלא כדרכה [צפנת פענח].
לַאֲבִי הַנַּעֲרָ: הקנס משולם לאביה של הנערה. כתיב המילה "נער" חסר את האות ה', כדי ללמד שהחוק חל גם על ילדה קטנה, אך אינו חל על אישה בוגרת. במקרה שהנערה מתה לפני שעמדה בדין, האב אינו זכאי לתשלום. עם זאת, כאשר מדובר ביתומה, או בנערה שהתארסה והתגרשה, דמי הקנס שייכים לה ועוברים ישירות לידיה [תורה תמימה, מלבי"ם, רלב"ג].
חֲמִשִּׁים כָּסֶף: סכום זה מייצג את מוהר הבתולות הקבוע והמקובל, והוא נשקל בשקלי קודש טהורים [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה].
רוב הפרשנים מסכימים כי חמישים השקלים הם תשלום בלעדי על עצם מעשה השכיבה וההנאה הפיזית. מתוך המילים היתרות בפסוק, כגון הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ או תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, למדים כי בנוסף לסכום זה, האונס חייב לשלם לאב תשלומים נוספים עבור הבושת, הפגם והצער שגרם לנערה [הכתב והקבלה, תורה תמימה, בכור שור, רלב"ג].
וְלוֹ־תִהְיֶה לְאִשָּׁה: מאחר שהאונס ביקש לנצל את הנערה להנאתו ללא מחויבות של נישואין, התורה פועלת כנגד מחשבתו ומכריחה אותו לשאת אותה [רלב"ג]. חובה זו קיימת גם אם הנערה סובלת ממומים קשים, כגון עיוורון, צלעות או שחין, ובכך הוא "שותה בעציצו" – נושא בתוצאות מעשיו ונאלץ לחיות עם אישה שאולי מאוסה עליו [תורה תמימה, חזקוני]. אולם, לנישואין הכפויים הללו ישנם תנאים: הם חייבים להיעשות בהסכמתה המלאה של הנערה, והיא חייבת להיות מותרת לו על פי ההלכה. אם מדובר בקרובת משפחה שאסורה עליו, הוא אינו רשאי לשאת אותה, אך עדיין חייב בתשלום הקנס [תורה תמימה, רלב"ג].
לֹא־יוּכַל שַׁלְּחָהּ כׇּל־יָמָיו: האונס מאבד את בחירתו החופשית לגרש את האישה בניגוד לרצונה. אם עבר על הלאו וגירש אותה, הוא מחויב להחזירה אליו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, תורה תמימה]. איסור הגירושין חל אך ורק על האונס עצמו; אם הוא מת ללא בנים והותיר את האישה לאחיו לייבום, האח אינו כבול לאיסור זה ורשאי לגרשה [מלבי"ם].