מערכת המשפט המקראית מתמודדת כאן עם אחד המקרים המורכבים ביותר של דיני אישות וקביעת כוונת הלב. התורה מציגה תרחיש טרגי של אינטימיות אסורה, שבו מיקום האירוע אינו רק פרט גיאוגרפי, אלא המפתח המרכזי לקביעת שאלת ההסכמה, האשמה וגזר הדין של המעורבים.
הפסוק פותח בהגדרת מעמדה המדויק של האישה, נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה. רוב הפרשנים מסכימים כי הגדרה זו באה למעט נשים במעמדות אחרים. המילה נַעֲרָה מוציאה מכלל זה אישה בוגרת או ילדה קטנה, בְתוּלָה מוציאה אישה שכבר נבעלה בעבר, ומְאֹרָשָׂה ממעטת אישה שכבר נכנסה לחופה ונשואה במלואה [מלבי"ם, תורה תמימה, בכור שור]. העונש על ניאוף במקרה ייחודי זה הוא סקילה באבנים, עונש חמור יותר מזה של אישה נשואה, שנידונה לחנק. ההחמרה נובעת מכך שהפגם המוסרי של נערה המזנה מיד עם התבגרותה מעיד על השחתה עמוקה, והיא ממיטה בושה כפולה גם על בית אביה וגם על בעלה המיועד [אברבנאל, בכור שור].
הפרשנים שמים לב לניסוח הלשוני החריג בתחילת הפסוק, כִּי יִהְיֶה נַעֲרָה. הפועל מופיע בלשון זכר אף שהנושא הוא נקבה. שיבוש מכוון זה בא לרמוז על התנהגותה של הנערה, שיצאה מגדרה ושינתה את סדר הנשים הרגיל להישאר בביתן, ובמקום זאת התהלכה בחוץ וברחובות כדרך האיש [נחל קדומים, חזקוני]. ברוח דומה, המילה וּמְצָאָהּ אינה מתארת רק פגישה מקרית. עצם יציאתה של הנערה למקום פתוח ופרוץ היא שסיפקה את ההזדמנות למעשה, על פי הכלל שפרצה קוראה לגנב. אילו הייתה יושבת בביתה, הדבר לא היה קורה לה [רש"י, גור אריה, מלבי"ם].
מוקד הפסוק נעוץ במילה בָּעִיר. מיקום האירוע בתוך יישוב משמש כמדד משפטי מכריע לשאלת הרצון וההסכמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבעיר מצויים אנשים שיכולים להושיע. לכן, אם עדים רואים את המעשה והנערה אינה צועקת לעזרה, היא נדונה כמי שהסכימה למעשה מרצונה, שהרי דרכה של אנוסה לזעוק כדי להינצל [רמב"ן, צרור המור, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המעמיקים בפסיכולוגיה של המאבק ומסבירים כי ייתכן שבתחילת האירוע הנערה אכן התנגדה ונלחמה באיש בשקט, מתוך בושה וחרדה לכבודה פן יראו אנשים במאבקה, ורק כאשר אפסו כוחותיה והבינה שאין מושיע, נמנעה מלצעוק [הכתב והקבלה, אברבנאל].
קושי משפטי נוסף שנידון הוא שעל פי ההלכה, אין עונש מוות ללא אזהרה מוקדמת וקבלתה על ידי החוטא. אם כן, כיצד מוכחת אשמתה? יש המבארים כי העדים הגיעו והזהירו את השניים תוך כדי המעשה. אף אם תחילת האירוע הייתה בכפייה, ברגע שהנערה הוזהרה ולא ניסתה להשתחרר, שתיקתה בעיר מוכיחה כי יצרה גבר עליה ובסופו של דבר המעשה הפך לרצונה [העמק דבר].
לבסוף, המילים וְשָׁכַב עִמָּהּ מתפרשות כקיום יחסי מין בפועל, בין אם כדרכם ובין אם שלא כדרכם, פעולה המהווה את עילת החיוב המוחלטת לעונש [רלב"ג, תורה תמימה].