פסוק זה חותם את הדין של "מוציא שם רע" – בעל המעליל עלילת שווא על אשתו הטרייה וטוען כי זנתה לפני נישואיהם. התורה קובעת לו עונש רב-שכבתי, המגיב במדויק לנזק הכלכלי, החברתי והאישי שניסה לגרום, ופועל על פי העיקרון של מידה כנגד מידה. בנוסף לקנס ולמגבלה בנישואין, הבעל גם סופג עונש מלקות [רמב"ן, בכור שור].
וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף
הקנס הכספי שמוטל על הבעל הוא מאה שקלים של כסף צרוף וטהור [תורה תמימה, רלב"ג]. רוב הפרשנים מסבירים כי סכום זה אינו מקרי, אלא מהווה עונש כפול: המוהר הרגיל שניתן לבתולה בנישואיה עומד על חמישים שקלי כסף. הבעל, ששנא את אשתו, בדה את העלילה מתוך מטרה לגרשה מבלי לשלם לה את כתובתה. משום שניסה לגזול ממנה חמישים שקלים, התורה קונסת אותו בכפליים, בדומה לדין הגנב המשלם תשלומי כפל [רמב"ן, הטור הארוך, רבנו בחיי, ביאור יש"ר].
הפרשנים מצביעים על כך שעונשו של מוציא שם רע (מאה כסף) חמור פי שניים מעונשו של אדם שאנס נערה (חמישים כסף). מכאן נלמד כי חטא של דיבור ולשון הרע, המעיד על רוע לב טהור, חמור יותר ממעשה פיזי של עבירה. יתרה מכך, העלילה אינה פוגעת רק באשתו, אלא מטילה דופי וזות שפתיים בבְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל – במוניטין של כלל בנות ישראל הכשרות והצנועות [תורה תמימה, שפתי כהן, מלבי"ם].
וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה
הקנס משולם לאביה של האישה כפיצוי על עוגמת הנפש העצומה שנגרמה לו. האב הוא זה שעמד בפני חרפה פומבית ופחד נורא שמא בתו תוצא להורג בסקילה על פתח ביתו, ולכן הכסף נועד לחזקו ולפצותו [שפתי כהן, פירושן של נשים]. עם זאת, במקרה שמדובר ביתומה שאין לה אב, הקנס עובר לידיה שלה [ביאור יש"ר, רלב"ג]. דין זה חל רק כאשר האישה נמצאת בגיל הנעורים, ואינו תקף אם היא קטנה או בוגרת [תורה תמימה].
המילה הַנַּעֲרָה בפסוק זה נכתבת בכתיב מלא (עם האות ה' בסופה), בשונה ממקומות אחרים בפרשה שבהם היא נכתבת חסר ("נער"). הפרשנים מסבירים כי הכתיב המלא מסמל את שלמותה ותומתה של האישה, שמתבררת כנקייה מכל רבב מול שקריו של הבעל [מנחת שי, שפתי כהן, חזקוני].
וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו
כעונש על כך שניסה להיפטר מאשתו ולהרחיקה מעליו, התורה שוללת ממנו לעולמים את הזכות לגרש אותה. הוא מחויב להישאר נשוי לה עד יומו האחרון [אבן עזרא, רבנו בחיי, חזקוני]. חובה זו היא מוחלטת: גם אם האישה תלקה במומים קשים שבאופן רגיל היו מהווים עילה לגירושין, ואפילו אם יעברו עשר שנים ללא ילדים, נאסר עליו לגרשה. במקרה שהבעל עבר על החוק וגירש אותה, בית הדין כופה עליו להחזירה [תורה תמימה, מלבי"ם, רלב"ג].
עם זאת, הפרשנים מדגישים כי שלילת זכות הגירושין מופנית אך ורק כלפי הבעל, ונועדה להעניק לאישה ביטחון כלכלי ומעמדי. המילים וְלוֹ תִהְיֶה מלמדות שהמשך הנישואין תלוי אך ורק ברצונה של האישה. אם היא אינה חפצה להישאר נשואה לאדם שהתעלל בה והעליל עליה שקרים, היא רשאית לדרוש גירושין, והבעל לא יוכל לכפות עליה את הקשר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר, פירושן של נשים]. בנוסף, חובה זו מתקיימת רק כאשר האישה ראויה לו על פי דין, אך אם היא אסורה עליו מסיבות אחרות, הנישואין לא יתקיימו [תורה תמימה].