דברים, פרק כ״ב, פסוק ט״ו

פרשת כי תצא

Deuteronomy 22:15Sefaria

וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הַֽנַּעֲרָ֛ אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃

כאשר בעל מעליל עלילת שקר על אשתו הטרייה וטוען כי לא הייתה בתולה, מתרחש רגע דרמטי ופומבי של בירור האמת. ההגנה על כבודה וחייה של האישה הצעירה מופקדת בידי האנשים הקרובים אליה ביותר, הנדרשים להתייצב מול הממסד המשפטי ולהפריך את ההאשמה החמורה.

הציווי וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ מעורר את השאלה מדוע שני ההורים נדרשים להופיע בבית הדין. גישה אחת מסבירה כי ההורים הם בעלי הדין המרכזיים הנושאים באחריות לחינוכה ולשמירתה של הבת, ולכן הפגם והבושה מוטלים עליהם [בכור שור]. פרשנים רבים רואים בהופעה הפומבית סוג של גנאי ותוכחה כלפי הורים שגידלו "גידולים רעים"; העובדה שהבת הגיעה למצב של חשד וזלזול מעידה על חוסר השגחה או חינוך לקוי מצידם, ולכן עליהם להתבזות עמה [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, משכיל לדוד, ביאור יש"ר]. אף על פי שבסופו של דבר הבת חפה מפשע, עצם הבאת העדים מטעם הבעל מעמידה אותה בחזקת רשעה עד שתוכח חפותה, ועל כן ההורים חווים את הביזיון [תורה תמימה, ברכת אשר]. מנגד, יש המבחינים בין תפקידי ההורים במשפט: האב מופיע משום שהקנס הכספי מגיע לו, ואילו האם משותפת בתהליך משום שהיא זו שבקיאה ומתעסקת בבדיקת הסדין וכתמי הדם [הטור הארוך]. במקרה שהנערה יתומה ואין לה הורים, ממונה מטעם בית הדין לוקח על עצמו את ייצוגה [אבן עזרא, רבנו בחיי], דבר הנלמד מהשינוי הלשוני בהמשך הפסוק ללשון רבים, המלמד שגם אחרים יכולים להוציא את הצדק לאור [מלבי"ם].

לגבי אופן הוכחת החפות, הכתוב מציין וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָה. על פי הפשט, מדובר בהצגת הסדין שעליו התרחשה הבעילה הראשונה, אשר נשמר מראש כראיה משפטית ונושא עליו את סימני הדם [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ]. אולם, פרשנים אחרים שוללים את ההבנה הפיזית, שכן כתמי דם אינם מהווים הוכחה משפטית חותכת בדיני נפשות. לשיטתם, הוצאת הבתולים ופרישת השמלה הם ביטויים מטפוריים שמשמעותם הבאת עדים נגדיים המזימים את עדי הבעל. פרישת השמלה מסמלת את בירור האמת ופריטת הטענות כשמלה חדשה וחלקה, באופן שחושף את המזימה והשקר של הבעל [רלב"ג, רש"ר הירש]. עצם העובדה שההורים מגיעים מיד עם ההוכחות או העדים, מבלי שבית הדין יצטרך לחפש אחריהם, מוכיחה כי טענת הבעל היא עלילת שקר נטולת בסיס [העמק דבר].

את הראיות הם מביאים אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה. שער העיר שימש בעת העתיקה כמקום ההתכנסות הפומבי שבו ישב בית הדין ושפט את העם [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שהאשמת הבעל עלולה להוביל לעונש מוות עבור הנערה, אותם זקנים חייבים להיות דיינים המוסמכים וראויים לדון בדיני נפשות [רלב"ג].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״ד
פסוק ט״ז

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.