דברים, פרק כ״ב, פסוק י״ד

קרה לכם פעם שהרגשתם כעס בלב, ולאט לאט הוא גדל עד שגרם לכם להגיד מילים ממש פוגעות? הסיפור שלנו מלמד עד כמה שנאה יכולה להיות מסוכנת. מדובר בבעל שרוצה לגרש את אשתו בלי לשלם לה את מה שהוא חייב לה. במקום לנהוג ביושר, הוא מתחיל להתנכל לה. זה מראה לנו שחטא גורר חטא: מי שמתחיל בשנאה, מגיע בסוף להוצאת לשון הרע. כדי להצליח בתוכנית שלו, הבעל וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת. כלומר, הוא ממציא שקרים ותחבולות כדי לעורר ריב ולהזיק לה. הוא לא סתם צועק בבית, אלא מביא דְּבָרִים לבית הדין, שזה אומר שהוא פותח משפט רשמי מול השופטים. שם הוא וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע ומפרסם עליה שקרים חמורים מול כולם. כשהמשפט מתחיל, הבעל פותח ואומר לשופטים: אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי. המילה "הזאת" מלמדת אותנו כלל צדק חשוב מאוד: אי אפשר להאשים אדם כשהוא לא נמצא. האישה חייבת לעמוד שם באותו הזמן ולשמוע, כי אסור לטעון טענות נגד חבר מאחורי הגב. הבעל ממשיך ואומר וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ, שזו שפה עדינה ונקייה של התורה כדי לתאר את החיים המשותפים שלהם כבעל ואישה. הטענה המרכזית והקשה שלו היא וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים. במילים פשוטות, הוא מאשים אותה שהיא לא הייתה נאמנה לו, ושהיא בגדה בו בזמן שהם היו מאורסים. הוא מנסה להביא עדים שיעידו נגדה, וכל זה רק כדי להיפטר ממנה בדרך רעה בגלל השנאה שיש לו בלב.