קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב וראיתם מישהו שהשקיות שלו נקרעו וכל הקניות נפלו לו על המדרכה? מה הייתם עושים באותו רגע? התורה מלמדת אותנו בדיוק איך להתנהג כשאנחנו רואים מישהו שזקוק לעזרה. אם אנחנו רואים חמור או שׁוֹרוֹ, והכוונה היא לכל בעל חיים שסוחב משאות ואפילו לאדם שסוחב עגלה בעצמו, כשהם נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, כלומר שבעל החיים נפל מרוב חולשה או שהמשא הכבד נפל ממנו באמצע הדרך, אסור לנו להמשיך ללכת. התורה מזהירה אותנו ממצב של וְהִתְעַלַּמְתָּ, כלומר אסור לנו להעלים עין, לעמוד בצד ולהתנהג כאילו לא ראינו. יש לנו חובה לגשת מיד ולעזור.
התורה מצווה עלינו הָקֵם תָּקִים, כלומר אנחנו צריכים לעזור להרים את המשאות בחזרה על גב הבהמה. בגלל שהמילה חוזרת על עצמה, אנחנו לומדים שאפילו אם הבהמה והמשא נפלו שוב ושוב, אנחנו צריכים לחזור ולעזור בכל פעם מחדש. מכיוון שהרמת המשאות בחזרה נועדה לעזור לבעלים לא להפסיד כסף, ואין כאן כאב לבעל החיים עצמו, מותר לנו לבקש שכר על העזרה הזו, כי התורה מבינה שאנחנו לא צריכים לוותר על הפרנסה שלנו לגמרי. אבל יש כאן תנאי חשוב שמופיע במילה עִמּוֹ. המילה הזו מלמדת שהעזרה צריכה להיעשות יחד עם הבעלים. אם בעל הבהמה יושב בצד ואומר לנו לעשות את הכל לבד, אנחנו לא חייבים לעזור לו. אך אם הוא אדם זקן או חולה שלא יכול לעזור בעצמו פיזית, אנחנו כמובן נעזור לו לבד. כששני אנשים עובדים יחד כדי להרים משא כבד, אפילו אם הם כעסו אחד על השני קודם, העבודה המשותפת הזו משכיחה את השנאה ומחברת אותם בחזרה להיות כמו אחים.