דברים, פרק כ״ב, פסוק ד׳

האיסור לֹא תִרְאֶה דורש מהאדם שלא לעמוד כצופה אדיש, אלא לגשת ולסייע באופן אקטיבי כאשר הוא רואה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, או כל בהמת משא אחרת, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ מחמת חולשה או שמשאם נשמט. הציווי הָקֵם תָּקִים מתייחס לעזרה בהרמת המשא והחזרתו על גב הבהמה, פעולה שנועדה למנוע הפסד כלכלי לבעלים ולכן מותר לדרוש עליה שכר. הכפילות בפועל מלמדת על חובה מתמשכת לסייע גם אם המשא נפל שוב ושוב, אך המילה עִמּוֹ מדגישה שהעזרה מותנית בשיתוף פעולה מצד הבעלים, אלא אם כן הוא חולה או זקן. המילה וְהִתְעַלַּמְתָּ רומזת שישנם מצבי קיצון שבהם מותר לאדם מכובד להימנע מן הסיוע, אך ביסודו של דבר העבודה המשותפת נועדה לעורר אהבה ולהפוך גם אדם שנוא להיות אָחִיךָ.