דברים, פרק כ״ב, פסוק י״ז

הבעל טופל על אשתו הטרייה שקרים והאשמות שווא, המכונים עֲלִילֹת דְּבָרִים, במטרה לגרשה ולפטור את עצמו מתשלום הכתובה. פנייתו לאב באומרו לֹא־מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים מהווה פגיעה אישית במי שהיה אחראי על חינוך בתו ושמירת צניעותה. להגנתה, ההורים מציגים את ראיותיהם לבית הדין כאשר הם וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. יש המפרשים זאת כהצגת הסדין הממשי מליל הכלולות שהאם שמרה מראש, ראיה שהתורה מקבלת חרף חולשתה כדי להרתיע בעלים מלהעליל שקרים ולהציל את האישה. אחרים מסבירים כי לא מדובר בחפץ פיזי שניתן לזייף, אלא בביטוי ציורי להבאת עדים המזימים את טענות הבעל ומבררים את האמת עד שתהיה נקייה וברורה כשמלה חדשה.