דברים, פרק כ״ב, פסוק ט׳

התורה אוסרת לשבש את סדר הבריאה שקבע ה' על ידי זריעה של חיטה, שעורה וחרצן ענב יחד, באזהרה לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. איסור זה חל דווקא על כרם השייך לאדם עצמו וכאשר הזריעה נעשית בכוונה, כפי שמדגישות המילים אֲשֶׁר תִּזְרָע, בעוד שזרעים שהגיעו לכרם במקרה אינם נאסרים אלא אם האדם בחר לטפח אותם. תוצאת הערבוב היא פֶּן תִּקְדַּשׁ, מונח המלמד כי היבול הופך למתועב, מופרש משימוש חול ונאסר לחלוטין בהנאה, עד כדי כך שיש לשורפו באש. איסור ההנאה הכולל חל על כל הצמחים המעורבים: גם על הַמְלֵאָה הַזֶּרַע, שהיא התבואה שהתמלאה בשיבולת לאחר שהשרישה בקרקע, וגם על הענבים עצמם, וּתְבוּאַת הַכָּרֶם, משעה שהגיעו לשליש גידולם.