שמתם לב פעם שלכל צמח בטבע יש את התכונות המיוחדות שלו ואת המקום שלו? ה' ברא את העולם עם סדר מאוד ברור מששת ימי בראשית. התורה מלמדת אותנו לשמור על הסדר הזה ולא לערבב בין סוגים שונים, כדי לזכור תמיד את ה' ואת החוקים שקבע בבריאה. לכן ישנו כלל שנקרא לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. המשמעות היא שאסור לאדם לקחת זרעים של תבואה כמו חיטה או שעורה, ולזרוע אותם יחד עם חרצנים של ענבים באותה תנועת יד בתוך הכרם שלו.
אם מישהו בכל זאת עושה את זה, התורה מזהירה פֶּן תִּקְדַּשׁ. הכוונה היא לא למשהו קדוש שמתפללים אליו, אלא למשהו שמופרש ומובדל מאיתנו, כך שאסור לגמרי להשתמש בו או ליהנות ממנו. האיסור הזה כולל גם את הַמְלֵאָה, שזו התבואה החדשה שצמחה והתמלאה, וגם את וּתְבוּאַת הַכָּרֶם, שהם הענבים עצמם שגדלו שם.
אבל יש כאן פרט מאוד חשוב שמתחבא במילים אֲשֶׁר תִּזְרָע. החוק הזה פועל רק אם האדם זרע את הזרעים בכוונה. אם במקרה רוח חזקה העיפה זרעים של חיטה אל תוך הכרם, היבול לא נאסר. רק אם בעל הכרם ראה את הזרעים שצמחו בטעות והחליט שהוא רוצה להשאיר ולטפח אותם, אז אסור יהיה לאכול או ליהנות מהם.