דברים, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

התורה מנקה קורבן של תקיפה מינית מכל אשמה ומבהירה כי וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, כך שאין להענישה במלקות או להאשימה בכך שהביאה על עצמה את הסכנה. יתרה מזאת, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת, והיא פטורה לחלוטין מהבאת קורבן או מעונש מיתה בידי בית דין משום שהמעשה נכפה עליה. הכתוב ממחיש את חומרת המקרה וקובע כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, שכן האישה מתקוממת נגד התוקף כפי שנרצח נאבק על חייו. מהשוואה זו נלמד כי חובה להציל את המותקפת גם במחיר הריגת התוקף, וכן שאדם המאוים במוות חייב להיהרג ולא לאנוס, בעוד שהנערה אינה מחויבת למסור את נפשה משום שהיא סובלת את המעשה ואינה פועלת בעצמה.