דברים, פרק כ״ב, פסוק ו׳

כאשר אדם נתקל באקראי בקן של עוף טהור ברשות הרבים, בין אם הוא נמצא בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, חל עליו איסור לקחת את הנקבה יחד עם צאצאיה. המצווה חלה רק באירוע מזדמן, כפי שמדגישה המילה יִקָּרֵא, ובתנאי שוְהָאֵם רֹבֶצֶת ונוגעת פיזית באֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים בני קיימא שעדיין זקוקים לה. התורה מזהירה לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, כלומר יחד עם הבנים, שכן האם נשארת בקן ומסכנת את חייה מתוך מסירות ודאגה לגוזליה. ניצול מסירות הנפש הזו כדי ללכוד אותה עלול לטעת באדם אכזריות, ולכן הציווי נועד לזכך את מידותינו, לחנך לחמלה וכן להבטיח את המשכיות קיום המין.