התורה מצווה להוסיף לבגד גְּדִלִים, שהם קווצות חוטים שזורים וקלועים, כסמל חיובי לכפיפות האדם לרצון ה', ואף מתירה לשלב בהם צמר ופשתים יחד לשם קיום המצווה. מתוך הציווי תַּעֲשֶׂה־לָּךְ נלמד כי החובה מוטלת על האדם לקשור את החוטים רק לאחר שהבגד שלם, ויש להטילם בקצות הבגד ממש עַל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת, כלל התקף לבגדים בעלי ארבע פינות ומעלה. המצווה חלה דווקא על כְּסוּתְךָ, כלומר בגד יום בבעלות פרטית, אֲשֶׁר תְּכַסֶּה־בָּהּ בתנאי שהוא גדול מספיק כדי לכסות את הגוף. מאחר שהבגד משמש לכיסוי גם אדם עיוור חייב במצווה, וסמיכות הפסוק לדיני נישואין יצרה את המנהג לפרוס טלית על חתן וכלה.
דברים, פרק כ״ב, פסוק י״ב
פרשת כי תצא
גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.