דברים, פרק כ״ב, פסוק כ״ד

פרשת כי תצא

Deuteronomy 22:24Sefaria

וְהוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּאֲבָנִים֮ וָמֵ֒תוּ֒ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֗ עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

כאשר איש ונערה מאורסת בוגרים חוטאים בניאוף, מוציאים את שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, שהוא מקום מושב בית הדין או העיר שבה אירע החטא, כדי להזהיר את התושבים. העונש שנקבע להם הוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים, עונש חמור במיוחד הנובע מהפגיעה בבתולי הנערה שנועדו לחתנה. אשמת הַנַּעֲרָה מוכחת עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר, ביטוי המרמז גם על הצורך באזהרת עדים, שכן שתיקתה במקום יישוב מעידה על הסכמתה, אלא אם יתברר בחקירה שלא יכלה להתנגד. אשמת הָאִישׁ היא עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, תואר המלמד שדינה של ארוסה כדין אישה נשואה לכל דבר. התורה משתמשת בפועל עִנָּה אף שהנערה לא התנגדה לבסוף, משום שהאיש כפה את עצמו בתחילה, וכן בשל ההשפלה העמוקה שבפסילתה מלהינשא לבעלה המיועד.

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ״ג
פסוק כ״ה

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.