תארו לעצמכם מצב שבו יש ויכוח קשה מאוד בין שני אנשים, וכל אחד טוען משהו אחר. איך שופטים יכולים לדעת מי באמת צודק? בתקופת התנ"ך, תהליך הנישואין היה בנוי משני שלבים: קודם בני הזוג היו מתארסים והנערה הייתה ממשיכה לגור בבית של אבא שלה, ורק לאחר מכן הם היו מתחתנים ועוברים לגור יחד. לפעמים, הבעל היה טוען שהאישה עשתה מעשה חמור מאוד והפרה את ההבטחה שלה אליו דווקא בזמן הזה, כשהיא כבר הייתה שייכת לו ומיועדת לו.
כאשר נאמר ואם אמת היה הדבר הזה, הכוונה היא שהטענה של הבעל מתבררת כנכונה. אבל בית הדין לא ממהר להאמין לאף אחד. השופטים חייבים לחקור את המקרה לעומק ולבדוק את ההוכחות. המילים לא נמצאו בתולים לא מדברות רק על בדיקה גופנית, אלא אומרות שהוכח בבית המשפט, מעל לכל ספק, שהנערה באמת בגדה בבעלה.
איך מוכיחים דבר כזה? אי אפשר סתם להאשים. כדי שהדבר ייחשב לאמת, הבעל חייב להביא שני עדים שראו את המעשה והזהירו את הנערה מראש. במקביל, אבא של הנערה מנסה להגן עליה ומביא עדים משלו כדי להוכיח שהעדים של הבעל משקרים. בבית הדין מתנהל ממש מאבק של עדויות. רק אם בסופו של דבר העדים של הבעל נמצאים אמינים ודוברי אמת, והאבא לא מצליח להוכיח שהם טועים, האמת יוצאת לאור. במקרה כזה, נקבע שהנערה אשמה ודינה נחרץ, בגלל שהיא התנהגה בצורה כה חמורה בזמן שהיא כבר הייתה קשורה לבעלה על פי דין.