יצא לכם פעם לשאול את ההורים או המורים המון שאלות על הכללים שיש בבית או בכיתה, לא כי רציתם להתווכח, אלא פשוט כי הייתם ממש סקרנים להבין לעומק איך הכל עובד?
זה בדיוק מה שקורה כאן. התורה מספרת לנו על ילד חכם וסקרן שרוצה להבין את כל המצוות שהוא רואה סביבו. זהו בעצם "הבן החכם" שאנחנו מכירים מההגדה של פסח. כשהתורה אומרת שהילד ישאל מָחָר, היא לא מתכוונת למחר בבוקר, אלא לעתיד הרחוק. היא מדברת על זמן שבו יגדלו ילדים שלא היו שם כדי לראות בעצמם את יציאת מצרים ואת מעמד הר סיני, וירצו להבין את המסורת החשובה שהם מקבלים מההורים שלהם.
כשהילד שואל על המצוות שה' ציווה אֶתְכֶם, הוא לא מנסה להוציא את עצמו מהמשפחה. הוא אומר את זה פשוט כי הוא עדיין צעיר, או בגלל שהוא לא נולד כשניתנה התורה. ההוכחה לכך שהוא באמת מקבל על עצמו את המצוות ומרגיש חלק מהעם, היא שהוא קורא לה' בשם אֱלֹהֵינוּ - האלוהים של כולנו.
הילד החכם מסתכל על התורה ושם לב שיש בה כל מיני סוגים של ציוויים, והוא מחלק אותם לשלושה כדי להבין אותם טוב יותר. תחילה הוא שואל על הָעֵדֹת, שהן מצוות שנועדו לשמש כמו סמלים ולהזכיר לנו ניסים ודברים חשובים מהעבר, כמו לשמור שבת או לאכול מצה בפסח. אחר כך הוא שואל על הַחֻקִּים, שהם ציוויים מיוחדים שלפעמים קשה לשכל שלנו להבין את הסיבה שלהם, אבל אנחנו מקיימים אותם כי כך ה' קבע. ולבסוף הוא שואל על הַמִּשְׁפָּטִים, שהם חוקים חברתיים והגיוניים שברור לנו שצריך אותם כדי לחיות יחד בשלום, כמו האיסור לקחת משהו שלא שייך לנו.
התשובה שהילד הסקרן הזה יקבל היא שהכל מחובר ליציאת מצרים. הניסים הגדולים שה' עשה לנו שם מראים כמה הוא משגיח עלינו ואוהב אותנו. מתוך ההבנה הזו, אנחנו מקיימים באהבה את כל סוגי המצוות, גם את אלה שאנחנו מבינים וגם את אלה שפחות, כי אנחנו יודעים בביטחון שה' נתן לנו אותן כדי שיהיו לנו חיים טובים, שמחים ומשמעותיים.