תארו לעצמכם שאתם עוברים לבית חדש, אבל במקום לארוז ולפרוק ארגזים, אתם מגלים שהבית כבר מרוהט לגמרי, המזווה עמוס באוכל והגינה שופעת בעצי פרי. זה בדיוק מה שחיכה לבני ישראל! אחרי שנים ארוכות של נדודים במדבר, ה׳ מבטיח להם שהם לא נכנסים לארץ ריקה, אלא למקום שמוכן במיוחד בשבילם. הם ימצאו שם בתים שמלאים בכָּל טוּב, כלומר סוגים רבים של מזון ואוצרות שהשאירו אחריהם האנשים שגרו שם קודם.
בחצרות הם ימצאו וּבֹרֹת, שהם בורות עמוקים לאגירת מים. התורה קוראת להם חֲצוּבִים מכיוון שארץ ישראל מלאה בסלעים קשים, ואת הבורות האלה היה צריך לחפור ולחצוב מתוך האבן בהרבה מאוד מאמץ, אך בני ישראל יקבלו אותם כשהם כבר מוכנים לשימוש. בנוסף, הם ייהנו משדות של כְּרָמִים וְזֵיתִים מלאים בפרי.
אולי תשאלו את עצמכם, איך בני ישראל יכלו לאכול מהאוכל שהשאירו הגויים, הרי הוא לא כשר? המפרשים מסבירים כאן דבר מדהים. בשבע השנים הראשונות שבהן נלחמו כדי לכבוש את הארץ, ה׳ נתן לבני ישראל אישור מיוחד ויוצא דופן. כדי שלחיילים יהיה כוח להילחם והם לא יישארו רעבים בזמן המלחמה, הותר להם לאכול מהאוכל שהם מצאו בבתים, אפילו אם מדובר במאכלים שבדרך כלל אסור לנו לאכול על פי התורה. הדבר היחיד שנשאר אסור לחלוטין הוא כל חפץ או מאכל שקשור לעבודה זרה. כך דאג ה׳ שלעם ישראל יהיה כל מה שהוא צריך, כדי שהם יוכלו לקיים את ההבטחה וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, לאכול, לשבוע ולהתחיל את חייהם החדשים בארץ ישראל מתוך שפע.