פתיחת הספר משמשת כשער כניסה המגדיר את זהות המחבר, סמכותו ומטרת חיבורו. הצגת המחבר נועדה להעניק תוקף לדברים, כך שגם כאשר יופיעו בהמשך הספר רעיונות מורכבים או סותרים לכאורה, הקורא יעמיק בהם מתוך אמון מלא בחכמתו וביושרתו של הכותב [רלב"ג, תורה תמימה]. מטרת הספר, שנכתב באחרית ימיו של המחבר, היא להדריך את האדם להכיר באפסיותם של ענייני העולם החומרי כשלעצמם, ולכוון אותו להשתמש בהם אך ורק כאמצעי להשגת שלמות רוחנית ועבודת ה' [אלשיך].
המילה דִּבְרֵי אינה פתיחה שגרתית. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה מעיד על דברי תוכחה וביקורת קשה, בניגוד לנבואות הנפתחות בלשון חזון או אמירה רכה. מנגד, יש הסבורים כי המילה רומזת לכך שהספר מורכב מדברי שירה ומשל [אבן עזרא].
המחבר, הלוא הוא שלמה המלך, מכונה כאן קֹהֶלֶת. שם זה נושא משמעות כפולה: מצד אחד, הוא מעיד על כך שהמחבר אסף וקיבץ חכמות רבות ודעות מנוגדות, מתוך מטרה לברר ולזקק מתוכן את האמת הצרופה [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג]. יתרה מכך, עצם השימוש בלשון נקבה במילה זו, מרמז על כוחה של החכמה לפרות ולרבות בקרבו [חומת אנך]. מצד שני, השם מצביע על כך ששלמה היה נוהג להשמיע את דברי חכמתו בפומבי, בפני קהל רב שהתאסף לשמוע אותו [רש"י, תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ]. דווקא משום שהקהיל את כל החכמות והשיג אותן על בוריין, יש לו את הסמכות לבקר אותן ולקבוע כי ללא יראת שמים, הן חסרות תוחלת [תעלומות חכמה].
הציון בֶּן־דָּוִד בא להדגיש את ייחוסו ושלמותו האישית. הוא מלך בן מלך, חכם בן חכם וצדיק בן צדיק, עובדה המבטיחה שדבריו כנים וראויים למי שאמרם [תורה תמימה]. התואר מעיד גם על כך שקיבל מסורת של חכמה ויראה מאביו שהדריך אותו באמת [מצודת דוד], ושהוא ניחן במידות טובות, בחסידות ובכבישת היצר כדוד מלך ישראל [תעלומות חכמה, חומת אנך].
לבסוף, התואר מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם אינו רק תיאור גיאוגרפי. ירושלים נחשבת לעיר החכמה, הצדק והנבואה. ישיבתו שם אפשרה לו לבחון את דבריו מתוך ניסיון מעשי, בסביבה עשירה באנשי חכמה ודעת [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, חומת אנך]. מזווית היסטורית, ציון ירושלים בלבד רומז לשלב בחייו שבו נכתב הספר. בעוד שבצעירותו מלך שלמה על כל העולם, ובבגרותו על כל ישראל, לעת זקנתו, כאשר חיבר את מגילת קהלת, ירד מגדולתו ומלכותו הצטמצמה לירושלים בלבד [תורה תמימה]. בנוסף, עצם היותו מלך עשיר היושב בירושלים מעניק לו את התוקף המוסרי לבקר את מעלות העושר והכבוד, שכן הוא חווה אותן במלואן ויודע להעריך את שוויין האמיתי אל מול עבודת ה' [תעלומות חכמה].