קהלת, פרק א׳, פסוק א׳

ספר זה, שנכתב באחרית ימיו של שלמה, נועד להדריך את האדם ולהראות כי ענייני העולם החומרי ראויים לשמש אך ורק כאמצעי לעבודת ה'. הספר מורכב מדִּבְרֵי תוכחה וביקורת, או לחלופין שירה ומשל, הנאמרים מפי קֹהֶלֶת, כינוי המעיד על כך שהמחבר קיבץ חכמות רבות כדי לזקק מהן את האמת וכן שנהג להשמיע את דבריו בפני קהל רב. ציון העובדה שהוא בֶּן־דָּוִד מדגיש את שלמותו האישית כחכם וצדיק שקיבל מסורת מאביו, מה שנועד לעורר אמון מלא בדבריו. לבסוף, תוארו כמֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם, עיר החכמה והצדק שבה הצטמצמה מלכותו לעת זקנה, מבהיר כי דווקא משום שחווה עושר וכבוד במלואם, יש לו את הסמכות המוסרית לקבוע כי ללא יראת שמים הם חסרי תוחלת.