קהלת, פרק א׳, פסוק ט׳

העולם החומרי פועל במחזוריות קבועה מששת ימי בראשית, כאשר מַה־שֶּׁהָיָה מתייחס לתנועתם הנצחית של השמיים, וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה מתאר את העולם התחתון שבו מיני החי והצומח נשמרים ללא שינוי. אף שנדמה לעיתים כי ישנן תופעות חדשות, אלו רק דברים שהתקיימו בעבר ונשכחו, ולכן וְאֵין כָּל־חָדָשׁ, כלומר אין שום חידוש אמיתי, בכל מה שמצוי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ בעסקי החולין. עם זאת, חוקיות זו מוגבלת לטבע, בעוד שבעולם הרוחני אדם יכול להתחדש תמיד דרך לימוד התורה וכוח התשובה. ברובד נוסף, הפסוק רומז לתחיית המתים שבה הנפש והגוף יזדככו מחדש, שהרי למעלה מן השמש, בעולם הבא, מחדש ה' בכל יום אורות והשגות רוחניות עבור מי שעסק בתורה ומצוות.