קהלת, פרק א׳, פסוק י״א

טבעו המחזורי של העולם יוצר אשליה של התחדשות הנובעת משכחה אנושית, שכן אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים ומעשי העבר נשכחים מלב. מגבלה זו חלה וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, הדורות הבאים שאולי נדמה כי יתועדו, אך לבסוף לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן בתודעתם של אלה שיחיו עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה בסוף הימים. מול עולם גשמי זה, שבו דבר אינו זוכה לחיי נצח, ניצב הזיכרון האלוהי והרוחני שבו זכרן של אומות רשעות יאבד לחלוטין ולא ייזכר יחד עם עם ישראל שיישאר לבסוף. במבט רוחני זה אף ניסי העבר יחוורו לעומת גאולת ימות המשיח, ואפילו נביאים וחכמים שנשכחו בהיסטוריה יזכו שה' יביאם ויחברם עם אלו שיישארו באחרית הימים.