קהלת, פרק א׳, פסוק י׳

יֵשׁ דָּבָר, כלומר אירוע או תופעה המתרחשים לעיתים רחוקות, שֶׁיֹּאמַר עליהם האדם רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא, אך זוהי אשליה הנובעת מחוסר זיכרון היסטורי. בפועל, אותה מהות מוכרת כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, כלומר התקיימה בזמנים ובתקופות ארוכות אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ, ורק חזותה החיצונית השתנתה. עיקרון זה, המונע את המחשבה שחוקיות העולם משתנה, חל גם על אירועי העתיד ועולם הרוח. פלאי הגאולה, בית המקדש השלישי ואפילו כל מסקנה עתידית בלימוד התורה אינם בגדר בריאה חדשה, אלא מבוססים על תקדימים, שורשים והלכות שכבר נבראו או ניתנו למשה בהר סיני בעבר הרחוק.