קהלת, פרק א׳, פסוק ג׳

שאלת משמעות החיים עולה מתוך התהייה מַה־יִּתְרוֹן, כלומר איזה רווח ושכר נצחי נותר לָאָדָם מכל מאמציו. כל הישגיו בְּכָל־עֲמָלוֹ החומרי שאותו שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, בעולם הזה הכפוף לשינויי הזמן והטבע, הם זמניים, חולפים ואינם נותרים עמו לאחר מותו, עובדה המומחשת בכך שאפילו שלטון וכוח עשויים להילקח ברגע של משבר. עם זאת, חוסר תוחלת זה מוגבל לרדיפה אחר קניינים גשמיים, בעוד שעמל רוחני של תורה ויראת ה' שייך למציאות עליונה שמעל לשמש ומעניק רווח נצחי. יתרון אמיתי זה, המרומז במילה מַה, מושג דווקא כאשר האדם מתרחק מן הגאווה, אינו מחשיב את עצמו ונוהג בענווה.