קיום האדם והמציאות החומרית מאופיינים בארעיות ובחוסר ממשות, בדומה להבל פה שמתנדף במהירות. שלמה המלך, המכונה קֹהֶלֶת משום שצבר חכמה רבה, מעיד מתוך ניסיונו האישי כי המציאות היא הֲבֵל הֲבָלִים, קביעה המדגישה ריקנות מוחלטת וקיצונית בכל שלבי חייו של האדם. בעוד שבתכונות פנימיות ניתן למצוא תועלת מסוימת, הרדיפה אחר עושר חומרי ותענוגות מוגדרת כריקנות שבה הַכֹּל הָבֶל. עמלו של האדם בעולם הוא חסר תוחלת, אלא אם כן הוא מחובר לממד רוחני נצחי של תורה ומצוות היוצק בו משמעות.
קהלת, פרק א׳, פסוק ב׳
הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.