קהלת, פרק א׳, פסוק ב׳

יצא לכם פעם לצאת החוצה בבוקר חורפי וקר, לנשוף אוויר מהפה ולראות ענן לבן קטן שמופיע ונעלם מיד? הענן הזה הוא בדיוק מה שנקרא הֲבֵל. זהו אוויר שאין לו משקל ואי אפשר באמת לתפוס אותו. שלמה המלך, שנקרא כאן קֹהֶלֶת כי הוא אסף המון חכמה, משתמש בצירוף הֲבֵל הֲבָלִים. כפילות המילים נועדה להדגיש שמדובר במשהו שחולף ונעלם לגמרי, ממש כמו שאנחנו אומרים "מלך מלכים" כדי לתאר את המלך הגדול והחזק ביותר. תארו לעצמכם שדווקא שלמה המלך, שהיה האיש העשיר ביותר בעולם והיה לו כל מה שרק אפשר לבקש, הוא זה שאומר את הדברים האלה. בגלל שהוא חווה את כל התענוגות שבעולם, אנחנו מאמינים לו כשהוא אומר שכל העושר והרכוש הם זמניים וחולפים, כמו צל של ציפור שעפה בשמיים ונעלמת. הוא מלמד אותנו שאם אנחנו אוספים דברים רק בשביל הכיף שלנו ולא כדי לעזור לאחרים, אז הַכֹּל הָבֶל והכל ריק כמו אותו ענן של אוויר. אבל, אם אנחנו משתמשים במידות שלנו ובמה שיש לנו כדי לעשות דברים טובים, לקיים מצוות ולהיות מחוברים אל ה', אנחנו יוצקים משמעות אמיתית לתוך החיים שלנו והופכים אותם למשהו שנשאר לתמיד.