יצא לכם פעם לפתוח ספר ולתהות מי בכלל כתב אותו, ולמה כדאי לנו להקשיב לו? בדיוק בשביל זה הספר נפתח בהיכרות עם המחבר. המטרה היא שנכיר אותו, נסמוך על החכמה שלו, ונקשיב גם כשהוא אומר דברים מורכבים. שלמה המלך כתב את הספר הזה כשהיה כבר מבוגר, כדי ללמד אותנו שכל הדברים החומריים בעולם, כמו כסף ורכוש, לא שווים הרבה בפני עצמם, אלא אם כן אנחנו משתמשים בהם כדי לעשות טוב ולעבוד את ה'.
המילה דברי מראה לנו שלא מדובר בסתם סיפור רגיל, אלא במילים שנועדו להאיר את עינינו, לתקן את ההתנהגות שלנו וללמד אותנו לקח. שלמה המלך קורא לעצמו כאן בשם קהלת, מפני שהוא אסף וקיבץ בתוכו המון חכמה, וגם כי הוא היה אוסף קהל גדול של אנשים כדי להשמיע להם את חכמתו. הוא מזכיר שהוא בן דוד כדי להדגיש שהוא מלך בן מלך, צדיק בן צדיק, שקיבל את המידות הטובות והחכמה מאבא שלו, ולכן אנחנו יכולים לסמוך על המילים שלו לגמרי.
בסוף, הוא מציין שהוא מלך בירושלים. ירושלים היא עיר מיוחדת של חכמה, צדק ונבואה. מכיוון ששלמה היה מלך כל כך עשיר שחווה הכל, כשהוא בא ומסביר לנו שעושר וכבוד הם לא העיקר בחיים, אנחנו יודעים שהוא מדבר מתוך ניסיון אמיתי. בנוסף, העובדה שהוא מזכיר רק את ירושלים רומזת לנו שהוא כתב את הדברים לעת זקנתו, כשכבר לא מלך על כל העולם כולו אלא רק על ירושלים.