יצא לכם פעם לנסות להבין דבר אחד דרך ההפך הגמור שלו? למשל, להבין מהו אור רק אחרי שנמצאים בחושך מוחלט? שלמה המלך רצה להבין באמת מהי חכמה, וכדי לעשות זאת הוא החליט לחקור גם את ההפך הגמור שלה. הוא בדק מהי הוֹלֵלוֹת, שזה בעצם מצב של בלבול, חוסר היגיון וטירוף. הוא חקר גם מהי וְשִׂכְלוּת. למרות שהמילה הזו נכתבה בתורה באות שי"ן, המשמעות שלה היא פשוט שטות וטיפשות.
בזמן שחקר את הדברים האלה, שלמה המלך גילה סכנה גדולה שמסתתרת דווקא אצל אנשים חכמים מאוד. לפעמים, אדם חכם עלול להתמלא בגאווה ולחשוב לעצמו שהוא כל כך חכם, עד שהוא יכול לעשות דברים שה' אסר, והוא בטוח שהוא לא יושפע מהם לרעה. שלמה המלך בעצמו חשב שחכמתו תשמור עליו מלטעות, אבל הוא גילה שזה לא עובד כך.
בסוף כל החיפושים והבדיקות, המסקנה שלו הייתה עצובה. הוא הבין שכל ההתעסקות הזו היא רק רַעְיוֹן רֽוּחַ, כלומר דבר שגורם לשברון לב. חיפוש אחרי שטויות, או אפילו ביטחון מוגזם בחכמה של עצמנו, לא באמת מביאים תועלת, אלא משאירים את האדם עם תחושת ריקנות.