קהלת, פרק א׳, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שלמדתם משהו חדש, ופתאום התחלתם לשים לב לכל מיני דברים שקודם בכלל לא ראיתם? לפעמים, להיות חכם ולדעת המון זה דבר לא פשוט בכלל. אדם שיש בו בְּרֹב חָכְמָה, כלומר אדם שלמד הרבה והפך לחכם מאוד, הופך להיות רגיש יותר לסביבה שלו. בגלל שהוא מבין כל כך טוב איך דברים צריכים להיות, הוא מיד שם לב כשאנשים מתנהגים בצורה לא טובה או עושים מעשים מקולקלים. ההבנה הזאת גורמת לו להיות רָב־כָּעַס, שזה אומר שהוא מתמלא בשפע של כעס ואכזבה על מה שקורה סביבו. בניגוד לאדם שלא באמת מקדיש תשומת לב למה שקורה בעולם, החכם רואה הכל. בגלל זה, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב. ככל שהאדם מוסיף לעצמו ידע והבנה, כך נוספים לו גם כאב בלב ודאגות. הוא מבין לעומק את המציאות, וכשהוא מנסה לתקן טעויות של אחרים ולהסביר להם דברים עמוקים שהם לא תמיד מצליחים להבין, זה רק מעייף אותו ומוסיף לו קושי וצער.