קהלת, פרק א׳, פסוק י״ז

השאיפה להבנת המציאות מובילה את האדם להעמיד את החכמה מול הטירוף, הבלבול והשטות, וכך וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וכן וְדַעַת הוֹלֵלוֹת וְשִׂכְלוּת. מטרת החקירה היא לעמוד על יתרונה האמיתי של החכמה, או להתעמת עם חכמות חיצוניות כדי להוכיח את טעותן מול דרכי ה'. עם זאת, הסתמכות יתרה על השכל טומנת בחובה סכנה של גאווה וחטא, מתוך אשליה שהאדם יכול לעסוק בעניינים שליליים ולתקנם מבלי לסטות מדרך הישר. המסקנה מתהליך זה היא כאובה, ולכן יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ, שכן החקירה כולה אינה מביאה תועלת ממשית אלא מותירה את האדם עם תחושת הבל ושברון פנימי.