יצא לכם פעם להסתכל על השמש שוקעת מאחורי ההרים ולחשוב מה היא עושה עכשיו? בכל יום אנחנו רואים את אותו מסלול בדיוק: השמש זורחת בבוקר, ובערב היא שוקעת. המילה ובא פירושה שקיעה. אבל השמש לא עוצרת לנוח. המילה שואף מתארת אותה כאילו היא רצה עם המון חשק ותקווה להגיע שוב אל נקודת ההתחלה שלה. היא מתנהגת ממש כמו אדם שמתנשף מרוב רצון ומאמץ להגיע ליעד שלו. המסלול המעגלי והקבוע הזה של השמש מראה לנו עד כמה הטבע יציב ואמין. הוא כל כך קבוע, שזה מעורר בנו מחשבה עמוקה: אם השמש תמיד זורחת ושוקעת באותה צורה, והטבע חוזר על עצמו שוב ושוב, מה בעצם מתחדש ומשתנה בעולם שלנו מיום ליום?
קהלת, פרק א׳, פסוק ה׳
וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.