קהלת, פרק א׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לאסוף המון אוצרות קטנים בגינה או לבנות ארמון מפואר בחול, ואז להבין שאי אפשר לקחת אותם איתכם לתמיד? שלמה המלך מסביר לנו משהו דומה על החיים שלנו. הוא אומר שדור הולך, כלומר אנשים חיים את חייהם ומפנים את המקום, ומיד אחריהם דור בא, אנשים חדשים מגיעים לעולם. בגלל שהזמן שלנו בעולם הוא זמני, אין טעם לרדוף כל הזמן אחרי עוד ועוד רכוש או דברים חומריים. הרי בסוף, אנחנו לא יכולים לקחת את כל החפצים האלה איתנו, והם פשוט עוברים לאנשים שיבואו אחרינו. לעומת בני האדם שמתחלפים, והארץ נשארת במקומה. אפשר לשאול, למה האדמה נשארת כל כך הרבה זמן, הרי היא נבראה רק בשבילנו? התשובה היא שהארץ פשוט עושה בדיוק את מה שה' ציווה עליה. היא ממשיכה להצמיח צמחים ולתת לנו מזון בנאמנות בלי להפסיק. זה מזכיר לנו שכדי באמת להצליח, כדאי לנו פחות להתעסק בלאסוף דברים שחולפים, ויותר להתמקד בלהיות אנשים טובים שעושים את הרצון של ה', ממש כמו שהארץ עושה.