קהלת, פרק א׳, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לנסות לתפוס את הרוח בשתי הידיים? אתם סוגרים את כפות הידיים חזק, אבל כשאתם פותחים אותן בחזרה אין שם שום דבר. כך בדיוק מרגישים כשרודפים כל החיים רק אחרי דברים חומריים. כשהכתוב מדבר על דברים שנעשים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, הכוונה היא לכל מה ששייך לעולם הרגיל והפיזי שלנו, כמו רכוש שאנחנו מנסים לאסוף. אבל חשוב לדעת שדברים רוחניים וטהורים, כמו לימוד תורה ומעשים טובים, אינם נמצאים תחת חוקי השמש אלא מעליהם, ולכן הם תמיד נשארים בעלי משמעות. לעומת זאת, הרדיפה אחרי חפצים רגילים בעולם הזה היא הַכֹּל הֶבֶל, כלומר משהו חמקמק שאי אפשר באמת להחזיק בו ביד, והוא לא מביא תועלת אמיתית. המרדף הזה הוא ממש וּרְעוּת רוּחַ. תארו לעצמכם רועה צאן שמנסה לרעות ולהוביל את הרוח במקום כבשים. רועה כבשים מקבל בסוף מהעבודה שלו חלב או צמר, אבל מי שמנסה לתפוס ולהוביל את הרוח לא מקבל שום דבר, ובסוף רק נשאר מאוכזב.