שמות, פרק י״ח, פסוק כ״ב

הציווי וְשָׁפְט֣וּ מורה על הקמת היררכיה שיפוטית שתבטיח מענה תמידי לעם ותשחרר את משה לתפקידיו הרוחניים ולדרישת ה'. הדיינים שימונו ישבו על כס המשפט בְּכׇל־עֵת֒, כך שהאזרח הפשוט לא יפסיד ממלאכתו בהמתנה לדין ויוכל למצוא שופט פנוי ברציפות. חלוקת הסמכויות קובעת כי כׇּל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן, כלומר סכסוך יומיומי שהשופטים יודעים להכריע בו, ייושב על ידם, ואילו כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יובא אל משה. בעוד שיתרו התכוון במונח זה לתביעות על סכומי כסף עצומים, התורה מתייחסת לדינים מורכבים, לסוגיות ציבוריות הנוגעות לכלל האומה או לדיני נפשות. עצם המינוי יוביל למצב של וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ מאחר שהשופטים יסננו את טענות הסרק ויציגו למשה רק את עיקר הדין, וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ בשותפות אמיתית את עול ההנהגה ולימוד העם.