שמות, פרק י״ח, פסוק כ׳

משה נדרש להתמקד בתפקידו כמורה דרך רוחני המתווה מראש את עקרונות ההנהגה, במקום לעסוק בסכסוכים היומיומיים. בכוחו הייחודי עליו להזהיר מפני חטא ולברר את ההלכות עד שיאירו, וזהו וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַתּוֹרֹת, הכוללים את איסורי לא-תעשה המעשיים והמצוות שבלב כמו אהבת ה'. בנוסף, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם משמעו גם החובה ללמדם מקצוע וסדרי תפילה, ולהורות להם אֶת־הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, שהיא מערכת המידות וגמילות החסדים המכוונת להיטיב עם הזולת. לבסוף, עליו ללמד וְאֶת־הַמַּעֲשֶׂה, המכוון לקיום מצוות העשה ולשורת הדין הנוקשה, בעוד המילים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן מדגישות את השאיפה להפוך את עשיית הטוב לטבע ולנהוג לפנים משורת הדין מתוך ויתור ורחמים.