שמות, פרק י״ח, פסוק ט׳

כאשר שמע יִתְרוֹ על הנסים, תגובתו הייתה מורכבת, וכפי שמשתמע מהמילה וַיִּחַדְּ היא שילבה חדווה עזה ותגובה גופנית פתאומית, לצד צמרמורת של כאב על אובדן המצרים שהיו בעבר בני בריתו. למרות הצער על מפלתם, שמחתו הפנימית גברה כשהכיר באחדות ה' והתגייר, מתוך הבנה שגם הפגיעה בהם נועדה לתכלית חיובית. שמחתו מופנית עַל כׇּל הַטּוֹבָה הגשמית והרוחנית שהעניק ה' לישראל, הכוללת מתנות כמו המן, הבאר והתורה. בסיום מודגש אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם, כדי ללמד שעצם החילוץ הניסי של אומה שלמה מארץ מסוגרת שאף עבד לא הצליח לברוח ממנה מעולם, שקול כנגד כל שאר הטובות גם יחד.