שמות, פרק י״ח, פסוק א׳

כאשר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ על קריעת ים סוף וניצחון עמלק, הוא בחר לעזוב את מעמדו הרם ככומר לעבודה זרה, כֹּהֵן מִדְיָן, ולבוא למדבר כדי להצטרף לעם ישראל. התואר חֹתֵן מֹשֶׁה מסמן היפוך מעמדות, שכן כעת יתרו מתכבד בקרבתו למנהיג שזכותו הגנה על העם כולו, ולכן הנסים מיוחסים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כיחידה אחת. הגעתו, בין אם התרחשה מיד לאחר המלחמה ובין אם נכתבה כאן כדי להציג חסד נכרי כמשקל נגד לאכזריות עמלק, נבעה משינוי אמוני. מתפיסה של ריבוי כוחות טבע ומידת הדין, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים, הוא עבר להכרה באל יחיד השולט בעולם ברחמים. הכרה זו נחתמה בידיעה כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, יציאה לחירות עולם שהוכיחה את אהבת ה' לעמו והיוותה את התכלית לכל שאר הנסים.