שמות, פרק י״ח, פסוק ג׳

הילדים מיוחסים לצפורה ונקראים וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ משום שגידלה אותם לבדה, ואזכורם כעת מהווה הודאה פומבית לה' על הצלת משה. הכתוב מכנה את הבן הָאֶחָד ולא "הראשון", כרמז לחלוקת חינוך הילדים בין ההורים או לתנאי מאולץ שהציב יתרו להקדיש את הבן לעבודה זרה. השם גֵּרְשֹׁם משמעותו "גר שם", והוא נועד להזכיר לבניו הגדלים במדין כי הם רק תושבים בגלות ושאיפתם צריכה להיות מכוונת לארץ ישראל. כִּי אָמַר משה על עצמו גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נׇכְרִיָּה, מתוך חוסר אונים ותחושת תלישות קשה של אדם החי באומה זרה. תחושת זרות זו ליוותה אותו עד שהקים משפחה, או עד שהבין כעת שגם מצרים הייתה ארץ זרה, ורק עם הובלת העם לארץ הייעוד פוסקת גלותו.