מנהיגותו של משה מקבלת תפנית משמעותית כאשר הוא מסכים לשנות את סדרי הנהגתו בעקבות עצת חותנו. קבלת העצה מעידה על ענוותנותו העצומה של משה, שהיה מוכן לקבל את האמת ממי שאמרה ללא שינוי, וכן על חכמתו הרבה של יתרו שזיהה את מה שמשה לא ראה. עובדה זו, שמשה הגדול חסר את הכישרון הארגוני והמדיני ונזקק ללמוד את יסודות ניהול העם מאדם חיצוני, מוכיחה יותר מכל כי חוקי התורה לא נבעו ממוחו הקודח של משה, אלא שהוא שימש כצינור נאמן להעברת דבר ה' [רש"ר הירש, צרור המור]. מסיבה זו המתין ה' ולא ציווה על הקמת מערכת משפטית מתחילת הדרך, כדי לאפשר לעם להכיר את משה מקרוב, להיקשר אליו פנים אל פנים, ומתוך כך לקבל את התורה בשמחה [שד"ל].
הביטוי לְקוֹל (אשר נכתב בכתיב מלא עם האות וי"ו, כפי שמופיעה מילה זו ברוב המוחלט של הפעמים בתורה [מנחת שי]), טומן בחובו משמעות עמוקה. בניגוד לביטוי "שמע בקול" המבטא ציות מיידי, המילים וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ מלמדות שמשה לא פעל בפזיזות, אלא הקשיב, שם לב לדברים, ושקל אותם היטב במאזני שכלו [מלבי"ם, קאסוטו]. משה רצה להמשיך להעביר את דבר ה' ישירות לעם ולא דרך תלמידים, והניח שכאשר ייכנסו לארץ ישראל יגיעו בני העם לרמתו הרוחנית, אך לאחר שהתייעץ עם ה', קיבלה עצת יתרו הסכמה אלוהית [חומש קה"ת].
באשר לביצוע העצה בפועל, המילים וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר זכו למספר התייחסויות. יש הסבורים כי משה קיים את הדברים במדויק, ללא תוספת ומגרעת, משום שדברי יתרו נאמרו ברוח הקודש [צרור המור]. מנגד, יש המצביעים על שינויים ביישום: משה הוסיף על דברי יתרו ומינה גם "שוטרים" שתפקידם לאכוף את החלטות השופטים [אבן עזרא], ובנוסף, אף שחיפש אנשים בעלי שבע התכונות שפירט יתרו, בפועל מצא רק אנשים בעלי שלוש תכונות – צדיקים, נבונים ובעלי שם טוב [חומש קה"ת]. גישה אחרת מפרשת כי מילים אלו כלל אינן מתייחסות למינוי השופטים עצמו, אלא לכך שמשה שינה את סדר יומו והתפנה לעסוק בעיקר בתפילה בעד העם, בהשגחה על קיום המצוות ובהוראת דרך ארץ [העמק דבר].
מחלוקת מעניינת קיימת סביב מועד יישום העצה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשה לא הוציא את התכנית לפועל מיד. משה שמר את העצה בליבו, אך המתין עד לשנה השנייה, לאחר קבלת החוקים בסיני, שכן לא רצה שהשופטים ידונו על פי סברות כרס אלא על בסיס משפטי התורה. עדות לכך ניתן לראות בכך שלפני עלייתו להר סיני, הפקיד משה את פתרון הסכסוכים בידי אהרן וחור, ולא בידי שופטים חדשים. הסיבה שהפסוק נכתב כאן היא כדי להשלים את סיפורו של יתרו ברצף אחד, ללא הפסקות [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
כאשר הציג משה את התכנית לעם, הוא הדגיש בפניהם את האחריות העצומה והסכנה שבטעות משפטית. העם מצידו הסכים להצעה במהירות רבה, תגובה הנובעת, על פי חלק מהמקורות, מתקווה נסתרת שיהיה קל יותר לשחד שופטים זוטרים מאשר את משה עצמו [חומש קה"ת].