יישום עצת יתרו חולל מהפכה במערכת המשפט של מחנה ישראל, והעביר אותה ממודל ריכוזי שבו משה דן לבדו, למערכת מבוזרת ויעילה. הכתוב ממחיש את המעבר מהציווי התיאורטי אל הביצוע המעשי בשטח. בניגוד לפסוקים הקודמים שנוסחו בלשון ציווי עתידי, הפעלים בפסוק זה מתארים פעולה מתמשכת של עשייה שגרתית בפועל [רש"י, חזקוני, ביאור יש"ר, נתינה לגר].
ההנחיה וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכׇל־עֵ֑ת התאפשרה בזכות מינוי שרים רבים כל כך. האזרחים כבר לא נאלצו להמתין בתורים ארוכים מבוקר עד ערב, אלא זכו למענה זמין ומהיר [ביאור שטיינזלץ, ברכת אשר]. משמעות נוספת לזמינות זו היא שדיני ממונות יכלו במקרים מסוימים להסתיים אפילו בשעות הלילה [ברכת אשר].
חלוקת הסמכויות במערכת החדשה התבססה על רמת המורכבות: אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה. רוב הפרשנים מסכימים כי לאחר שהשופטים למדו את חוקי התורה, בוטל ההבדל בין דין על סכום כספי גדול לדין על סכום קטן. המדד היחיד להעברת תיק למשה היה הקושי המשפטי של הדיינים להכריע או למצוא פשרה [העמק דבר, מלבי"ם]. הבאת הדברים אל משה מתוארת במילה יְבִיא֣וּן, הכוללת תוספת של האות נו"ן. תוספת זו באה למעט ולהורות כי בעלי הדין עצמם לא הוטרחו לגשת אל משה, אלא השופטים העבירו אליו רק את תמצית השאלה המשפטית המופשטת [העמק דבר, ברכת אשר]. מעבר לקושי המשפטי, יש מי שדורש כי משה נדרש לדון באופן אישי את האנשים העקשנים וקשי העורף, בשל הזיקה הלשונית למילה "הקשה" [בעל הטורים].
הפסוק נחתם במילים וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם. הפועל יִשְׁפּוּט֥וּ מנוקד באופן חריג (בשורוק במקום בשווא). בעוד שחלק מהפרשנים מסבירים זאת כעניין דקדוקי טכני הקשור להטעמת המילה ולסמיכותה למילה הקצרה "הם" [אבן עזרא, רשב"ם], אחרים דוחים הסבר זה ורואים בכך פשוט ביטוי לפעולה מתמשכת בעבר [שד"ל, אבי עזר].
מנגד, יש המוצאים בניקוד החריג משמעות רעיונית עמוקה: המילה משלבת בתוכה צורת יחיד ("ישפוט") וצורת רבים ("ישפוטו"). שילוב זה מלמד שגם כאשר השופטים פסקו בעצמם, פסיקתם שאבה את כוחה מסמכותו של משה, והם שפטו ברוחו ועל פי העקרונות שהתווה [רש"ר הירש]. יתרה מכך, גם כאשר תיק מורכב הובא בפני משה, הוא לא ניהל את המשפט בעצמו ולא שמע את טענות הצדדים, אלא רק מסר את ההכרעה העקרונית לידי השופטים. הם אלו שחזרו אל בעלי הדין ופסקו את הדין בפועל, כך שגם הדבר הקשה הפך בסופו של תהליך ל"דבר קטן" שהם ביצעו בעצמם [העמק דבר].