יצא לכם פעם לעמוד בתור ארוך ומייגע רק כדי לשאול שאלה פשוטה? תארו לעצמכם שכך הרגישו בני ישראל כשהיו צריכים לחכות יום שלם כדי לגשת אל משה רבנו. אבל עכשיו, אחרי העצה של יתרו, הכל השתנה והפך למסודר. במקום שמשה יעשה הכל לבד, מונו שופטים רבים שעבדו בְּכָל עֵת. בזכותם, האנשים כבר לא היו צריכים לחכות בתורים ארוכים מהבוקר עד הערב, אלא קיבלו מענה מהיר.
איך המערכת החדשה עבדה? השופטים חילקו ביניהם את העבודה. אם התעוררה בעיה משפטית מסובכת, כלומר אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה, הם העבירו אותה הלאה. זה לא שינה אם המריבה הייתה על הרבה כסף או על מעט כסף, אלא רק אם השופטים התקשו למצוא פתרון. במקרה שהשאלה הייתה קשה מדי, המילה יְבִיאוּן מלמדת אותנו שהאנשים שהתווכחו ביניהם לא היו צריכים לטרוח וללכת עד למשה בעצמם. השופטים הם אלו שניגשו אליו ושאלו אותו את השאלה הממוקדת.
לעומת זאת, כל בעיה רגילה ופשוטה, שהיא הַדָּבָר הַקָּטֹן, השופטים פתרו בעצמם. המילה יִשְׁפּוּטוּ רומזת לנו שגם כשהם שפטו לבד, הם עשו זאת בדיוק לפי הכללים והרוח שמשה לימד אותם. ואפילו כשהם הביאו שאלה קשה למשה, הוא לא ניהל את המשפט בעצמו, אלא רק אמר להם את ההלכה, והם אלו שחזרו אל האנשים ופסקו את הדין.