קרה לכם פעם שהייתם צריכים לבחור ראש קבוצה במשחק, ותהיתם איך באמת יודעים למי יש את האופי הכי מתאים? כשמשה רצה למנות את השופטים הראשונים של עם ישראל, חותנו יתרו הציע לו לחפש אנשים עם הרבה תכונות מיוחדות, כמו אנשים שאוהבים את האמת ויראים מה׳. אבל כשאנחנו קוראים מה משה עשה בפועל, כתוב שהוא בחר אַנְשֵׁי חַיִל. לאן נעלמו כל שאר התכונות? התשובה הפשוטה היא שמשה ידע שיש גבול למה שעין של בן אדם יכולה לראות. בני אדם יכולים לראות מי חכם, חרוץ ומוכשר, אבל רק ה׳ רואה באמת מה מסתתר עמוק בתוך הלב. לכן משה בחר אנשים שיש להם יכולת מעשית טובה לברר את האמת ולעשות צדק.
אחרי שמשה בחר אותם, הוא חילק אותם לתפקידים ומינה אותם להיות שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. משה היה מנהיג חכם, והוא ידע שלא כולם זהים. לכן הוא התאים לכל שופט את התפקיד המדויק שהכי התאים לכישרונות האישיים שלו.
יש עוד דבר מיוחד שמשה שינה מההצעה של יתרו. יתרו הציע שהשופטים יעבירו למשה את המקרים הגדולים, כלומר משפטים שיש בהם המון כסף. אבל משה החליט שהם יעבירו אליו רק את המקרים הקשים. משה רצה ללמד אותנו כלל חשוב של צדק, במשפט אין הבדל בין עשיר לעני. משפט על סכום קטן של אדם עני חשוב בדיוק כמו משפט על סכום עצום של אדם עשיר. לכן, הסיבה היחידה להעביר משפט הלאה לשופט בכיר יותר היא רק אם המקרה מסובך וקשה להבנה, ולא בגלל כמות הכסף שיש בו.